פסק-דין בתיק עש"א 53791-10-12

לפני בקשת המערערת כי ביהמ"ש יורה על גריעתם של שמונה שיקים מתוך רשימת השיקים המסורבים, זאת בהתאם להוראות חוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א 1981 (להלן: " חוק שיקים ללא כיסוי").

בהודעת הערעור טענה המבקשת כי הצדדים התנהלו ביניהם במשך השנים, על פי הסכמה שבעל פה, על פיה תהא המבקשת רשאית לחרוג ממסגרת האשראי שהוקצה לה, ובלבד שתמסור לנציגי הבנק הודעה בדבר מועד הפקדה צפוי המתייחס לאותה משיכה.

בנוסף, טענה המבקשת כי החריגות ממסגרת האשראי היו לרוב שוליות, וממילא הופקדו בסמוך לאחריה סכומים אשר היה בהם כדי הותרת החשבון בתוך מסגרת האשראי.

לשיטת המבקשת מתקיימים בתיק דנא התנאים הנקובים בחוק שיקים ללא כיסוי ומכוחם היה למבקשת יסוד סביר להניח כי השיקים נשוא הבקשה יפרעו וכי טעתה המשיבה שעה שסירבה לכבד שיקים אלו.

המשיבה הגישה תגובתה לעיוני ובמסגרתה הכחישה את טענות המבקשת לעניין קיומו של הסדר חוזי.

לשיטת המשיבה היא פעלה בהתאם להוראות הדין והשיקים סורבו שעה שהמבקשת חרגה ממסגרת האשראי ובהתאם להוראות בנק ישראל.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדות המבקשת ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. טעמי להלן.

המבקשת טענה כי ניהלה את חשבון הבנק, באופן דומה במשך למעלה מ - 12 שנים. לשיטתה פעלו שני הצדדים, דהיינו היא עצמה והמשיבה באופן שבו אישרה המשיבה משיכות שיקים תוך חריגה ממסגרת האשראי וזאת כנגד הודעה שנמסרה לפקידי הבנק בדבר המועד הצפוי להפקדה.

המשיבה לא הגישה תצהיר בתמיכה לטענות העובדתיות וזאת בניגוד להחלטתי מיום 30.10.12.

זאת ועוד, עיון בדפי החשבון מלמד כי אכן התקיימו מעת לעת מקרים במסגרתם היה חשבונה של המבקשת בחריגה ועל אף עובדה זו כיבד הבנק שיקים אלו ואחרים.

עם זאת, גם ככל שהתקיים בין הצדדים במשך שנים נוהג או נוהל מסוים, הרי שלא ניתן לראות את המשיבה כמי שמחויבת להתמיד ולקיים את אותו נוהג, ללא קץ,  וביהמ"ש העליון נתן דעתו לא אחת כי שמורה למשיבה האפשרות לשנות את ההסדר שבין הצדדים.

(בעניין זה ראה ע"א 4305/98 מ.צ.י.ג.ה בניין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (פורסם בנבו)).

למעלה מכך, המבקשת עצמה מציינת במסגרת הודעת הערעור כי מסגרת האשראי נקבעה רק לפני כ - 4 שנים. מכאן, שלא ניתן לראות את מלוא התקופה בה היה למבקשת חשבון אצל המשיבה כתקופה רציפה, אלא שיש לבחון את דרך התנהלות הצדדים ממועד העמדת מסגרת האשראי.

זה גם המקום לציין כי בהתאם לנהלי בנק ישראל, ובניגוד לדרך התנהלות מוסדות בנקאיים שונים עד לאותה עת, חויבו הבנקים בקביעת מסגרת אשראי לכלל הלקוחות תוך שנאסרה החריגה מהם, אלא על פי הכללים המפורשים שהוגדרו בנהלים.

חשוב מכך, אני מוצאת כי לכל היותר, יכלה המבקשת בנסיבות העובדתיות המתוארות על ידה, לראות את אותו נוהג נטען, או הסכם שבעל פה, ככזה המחייב את הצדדים, עד למועד בו סורבו שני השיקים הראשונים (שיק מספר 359640 שיק 359420), שעה שעסקינן בשני השקים הראשונים שסורבו, ומועד הסירוב של השיק השני סמוך לזה הראשון.

משסורבו שני שיקים אלו, ניתן היה לצפות מן המבקשת כי תסיק, בצורה מפורשת, כי כל נוהל או נוהג שהתקיים בין הצדדים עד לאותה עת, אינו מתקיים עוד.

לכל הפחות, וככל שסברה המבקשת כי יש להמשיך ולקיים הסכמה חוזית זו או אחרת, היה עליה לעגן את אותה הסכמה במפורש ולא להותיר את הסוגיה ללא מענה.

זאת ועוד, במסגרת הדיון בפני התברר כי גם לאחר הודעת ההגבלה, לאחר עיכוב ההגבלה על ידי, סירב הבנק לכבד חמישה שיקים נוספים, בהעדר כיסוי.

בנתון זה יש כדי ללמד על דרך התנהלות ועל התעלמות מוחלטת של המבקשת מהמצב העובדתי וסוגיית היקף האשראי.